<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ג'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח כשר' ודוקא עד כסלע אבל נפחתה כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע וטרפה פשוט, וזה לפרש"י וכן כתב הרשב"א. וי"א דכשרה אפילו נפחתה ביתר מסלע דאי מבדרי ליה סימני חיה והא מעשים בכל יום. ורבינו תם פי' כי הא דמשערינן בנפחתה כסלע דטרפה מיירי שניקב קרום העליון של מוח ולא התחתון וקרום התחתון מגין עליו עד שנפחתה כסלע ורוב הפוסקים הסכימו לפרש"י וכן נראה עקר, ואף על פי שאנו רואים בכל יום כי כמה אנשים חיים אם נפחתה הגלגלת ביתר מסלע אין לנו בטרפות אלא מה שמנו חז"ל. ולגבי קנה כתבתי שיעור סלע שהוא דינר שיש בעגולו טפח ורחבו שליש טפח, וזהו בבהמה גדולה אבל בקטנה הכל לפי קטנותה יהיה שיעור הפחת וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן הריב"ם [מ"ד ע"א] גבי תפיסת היד בשיעור תרבץ הושט.
<h2>דף נב:</h2>
דיני הגלגלת שנחבסה פירוש נמעכה ולא חסרה טרפה אם נחבסה ברובה בין ברוב גובהה רוצה לומר מן העינים ולמעלה בין ברוב הקפה טרפה פשוט.
<h2>דף נד.</h2>
ניטל לחי התחתון כלומר העצ' ניטל והבשר נשאר שמה כשמחוברים בה הסימנים כשרה כך פשוט במשנה ויש שהורו דוקא שיכולה לחיות על ידי הלעטה והמראה הא לאו הכי טרפה. אבל לחי העליון שניטל כתבו חכמי לוניל להרמב' שהיו סבורי' שכמו כן כשרה כי לרבותא נקט לחי התחתון שאפילו תלויין הסימנין בו דכשרה והשיב להם כי דוקא נקט תחתון אבל ניטל עליון טרפה וכן כתב הוא בטרפות.
<h2>דף נד:</h2>
נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח כשר' ודוקא עד כסלע אבל נפחתה כסלע מצומצם דינו כיתר מסלע וטרפה פשוט, וזה לפרש"י וכן כתב הרשב"א. וי"א דכשרה אפילו נפחתה ביתר מסלע דאי מבדרי ליה סימני חיה והא מעשים בכל יום. ורבינו תם פי' כי הא דמשערינן בנפחתה כסלע דטרפה מיירי שניקב קרום העליון של מוח ולא התחתון וקרום התחתון מגין עליו עד שנפחתה כסלע ורוב הפוסקים הסכימו לפרש"י וכן נראה עקר, ואף על פי שאנו רואים בכל יום כי כמה אנשים חיים אם נפחתה הגלגלת ביתר מסלע אין לנו בטרפות אלא מה שמנו חז"ל. ולגבי קנה כתבתי שיעור סלע שהוא דינר שיש בעגולו טפח ורחבו שליש טפח, וזהו בבהמה גדולה אבל בקטנה הכל לפי קטנותה יהיה שיעור הפחת וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן הריב"ם [מ"ד ע"א] גבי תפיסת היד בשיעור תרבץ הושט.
<h2>דף צג.</h2>
חוטי הלחיים אסורים משו' דם וצריך ליטלן ואם חתכן ומלחן מותרים אפילו לקדרה פשוט בחולין והוא הדין בחוטי הלשון כי בכלל אלו דם. ואם צריך חתיכה לצלי תמצא בהדחת בשר ומליחתו [אות כ"ה]. ואם בשלם בלא חתוכם משערין בס'. ויש שנהגו ליטול חוטי הלשון כלומר שתחת הלשון שבכלל לחיים הן כמו שכתבתי ובניקו' הבשר תמצאנו [אות י"ד].
<h2>דף צג:</h2>
מליגת הראש רישא בכובשא כלומר שטומנין ברמץ כדי למלוג השער צריך להניחו על בית השחיטה כדי שיזוב הדם, ואם מניחו מן הצדדין אסור, ואם מניחו על הנחירים משים בנחירים שום דבר לפתוח כדי שיזוב הדם כך פשוט בחולין. ומה שהתרנו כשמניחו על בית השחיטה או על הנחירים כשמשי' בהם שום דבר יש מי שכתב דוקא להשיר השער אבל לצלותו שלם אסו' עד שיפתח הראש ויוציא ממנו המוח. והרשב"א כתב שאפי' לצלותו מותר שכח האש שואב כל הדם. ואם הניחו מצדדין או על הנחירים ולא פתחן כמו שכתבתי שהוא אסור כתב בה"ג שנאסר קרום של מוח וכל מה שבתוכו לא הבשר וגם חוטי הלחיי' אסורים. וכתב הרשב"א כי מה שאמר בה"ג שאינו אסור אלא המוח דוקא לצלי, אבל אם בשלו בקדרה הכל אסור אלא אם כן יש שם ס' ומשערין בכל המוח לא בקרומו לבדו כי גם כן יש דם בתו' המוח עצמו ודמי לחתיכת בשר שנפלה בקדרה בלא מליחה שמשערין בכלה ולא במה שיצא ממנה לבדו. ובדיני מליחת בשר [אות כ"ה] כתבתי כי בית השחיטה צריך להדיחו קודם שיהבהב אותו על האש. וכתב רש"י שאנו אין מנהגנו לטומנו ברמץ אלא לשומו על הגחלים ולשנות מקומו תמיד ואין צריך כל זה ע"כ. ומה שכתבתי שאם לא תקן במליגה כראוי שהמוח עם קרומו אסור, אין לו תקנה במליחה כי אין כח במלח להפליט מה שנבלע בכח האש כמו שתמצא במליחת הבשר. וכתבו חכמי פרובינציא ואם לא חתך הראש ומלחו ובשלו בקדרה, איכא מאן דשרי ואיכא מאן דאסר, והראשון נראה עקר, דלא אמרינן אצדדין מקווא קוי ואסו' אלא דוקא בלא מליחה ע"כ. שני אווזים נמלחו עם ראשם ולא ניטל קרום והתירם הר"ם בר' ברוך לבד המוח כמו בה"ג, ואינו אוסר האווזים כי עצם הראש הוא מפסיק.
